החלטה בתיק ת"פ 53-09

1.         המבקש, יחד עם שלושה אחרים, הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בניגוד לסעיף 332(2)+(3) לחוק העונשין, ה'תשל"ז-1977, וביום 17.11.09 נגזר דינו.

בהתאם לגזר הדין הוטלו על המבקש 26 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי למשך שנתיים על העבירה נושא הרשעתו; קנס כספי בסך 15,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו; וכעיקר לענייננו, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, וכן שנה על-תנאי לתקופה של שנתיים, החל מתום תקופת הפסילה בפועל, על העבירה בה הורשע.

עוד נקבע כי הקנס שהוטל על המבקש ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 3.1.10, וכי אם תשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד היתרה לתשלום מיידי בתוספת ריבית על פי חוק פסיקת ריבית וזאת מיום מתן גזר הדין.

2.         בקשת המבקש נחלקת לשלושה: ראשית, מבוקש כי מניין תקופת פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה עליו יחל ביום מתן גזר הדין; שנית, מבוקש לבטל את תוספת הפיגורים שהוטלה עליו בשל אי-תשלום הקנס במועד; שלישית, מבוקש לפרוס את הקנס ל- 10 תשלומים חודשיים.

המבקש מציין בבקשתו את עובדת היותו בן 30 שנה, אב לשלושה ילדים קטנים, מפרנס יחיד למשפחתו ומתגורר בשכירות.

לטענתו, לא נהג כלל מעת מתן גזר הדין ואף לא חידש את רישיונו שפג תוקפו כבר ביום 15.1.10 (לתמיכה, צירף אישור כאמור ממשרד התחבורה).

נטען, כי לא ידע שעליו להפקיד את רישיונו וכי כיום אין ברשותו רישיון תקף להפקדה.

אשר לאי-תשלום הקנס שהוטל עליו, טען המבקש כי דודו נטל על עצמו את תשלום הקנס וכי רק לאחרונה התברר לו, עם קבלת דרישת תשלום הקנס מביהמ"ש, כי הקנס לא שולם.

כעת מתבקש המבקש לשלם את הקנס יחד עם תוספת הפיגורים כאשר הוא מצוי במצב כספי קשה ביותר.

לתמיכה בבקשתו צירף המבקש תצהיר; אישור ממשרד התחבורה מיום 6.7.11, לפיו רישיונו לא הופקד ותוקפו פקע ביום 15.1.10; צילום של רישיון הנהיגה.

3.         ב"כ המשיבה טוען בתגובתו, כי מניין ימי הפסילה מתחיל עם הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש, בהתאם לתקנה 556(א) לתקנות התעבורה, ה'תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), או עם המצאת תצהיר בנדון, בהתאם לתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה.

עוד נטען כי המבקש לא הפקיד רישיונו ולא המציא תצהיר, ומשכך בהתאם לסעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), הימים שחלפו עד להפקדת הרישיון לא יבואו במניין הפסילה.

כך טוען ב"כ המשיבה כי עובדת אי-חידושו של רישיון המבקש אינה משליכה על החובה להפקידו, בהתאם לתקנה 557(א) לתקנות התעבורה.

ב"כ המשיבה הביע התנגדותו אף לחלקה של הבקשה הנוגע לביטול תוספת הפיגורים, בציינו כי לא הובא כל נימוק המצדיק את אי-תשלום הקנס במועדו. 

4.         דין בקשת המבקש, ככל שהיא נוגעת לתחילת מניין תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין, לדחייה.

            סעיף 42 לפקודת התעבורה, שכותרתו פסילה וחישוב תקופתה, קובע לאמור:

" 42.       (א)    פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

                  (ב)   הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.